החלטה בתיק בש"א 7596/04

בפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 28.5.02. בפסק הדין נתקבלה תובענה שהוגשה כנגד המבקשת, בהמשך לפסקי דין קודמים באותו עניין, ובה נתבקשו סעדים של סילוק יד המבקשת והריסת קיר שבנתה. בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על כך, שהשאלה שעמדה בפניו הוכרעה בפסקי דין קודמים. המחלוקת שהתעוררה בפני בית המשפט המחוזי היתה מי הבעלים בשטח שבמחלוקת, האם המשיבה, או שמא המבקשת, אשר טענה כי היא בעלת זכות בשיעור של 1/24 מן הרכוש, שכן העיסקה בין הצדדים היא עיסקת נאמנות. הואיל ובפסקי הדין הקודמים נפסק כדעת המשיבה, פסק כך גם בית המשפט המחוזי.

בעקבות פסק הדין, פנתה המבקשת ללשכת הסיוע המשפטי, במטרה להגיש ערעור. בקשתה נדחתה בשל העדר סיכוי משפטי. בינתיים, ביום 31.7.03 קיבל בית משפט זה ערעור על אחד מפסקי הדין ששמשו תשתית לפסק הדין שניתן בעניינה של המבקשת, וקבע כי העיסקה בין הצדדים היא, כנטען על ידי המבקשת, עיסקת נאמנות.

בהמשך לכך, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי ביום 11.8.03, וביקשה לבטל את פסק הדין בעניינה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10.12.03, ובעקבות זאת שבה המבקשת ופנתה ביום 1.1.04 ללשכת לסיוע משפטי, והפעם נענתה בחיוב. בקשתה בפניי למתן ארכה הוגשה לאחר שניתנה החלטת הלשכה לסיוע משפטי לאשר את בקשתה של המבקשת לסיוע.

מתן הארכה המבוקשת טעון טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). במקרה זה פועלים שיקולים אחדים, אשר כיוון פעולתם אינו אחיד.

בכף הזכות, ניתן לראות מן התיאור דלעיל כי המבקשת פעלה במהירות בהמשך להחלטות ופסקי הדין שניתנו בעניינה ובעניין קרוב, ולא השתהתה בפניותיה לבתי המשפט. זאת ועוד, מתברר כי האדנים עליהם נשען פסק הדין שדחה את טענתה של המבקשת התערערו, במידה המניחה יסוד לחשוב כי סיכוייו של ערעור מטעמה הינם ממשיים. יש להוסיף ולהעיר, כי עיקר העיכוב בהגשת ערעור מטעם המבקשת נבע מתשובת הלשכה לסיוע משפטי לפנייתה הראשונה של המבקשת, וממשך הטיפול בלשכת הסיוע המשפטי בפנייתה השנייה. גורם זה אינו נמצא בשליטתו של המבקש. בפסיקה כבר הוכר דבר קיומו של טעם מיוחד במצב של עיכוב בהסדרת הייצוג מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי, וזכאי לייצוג כזה מאת הלשכה לסיוע משפטי. בנסיבות כאלה צויין בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון פ"ד נד(4) 702, כי:

"המבקש קיבל ייעוץ משפטי מלשכה של המדינה. הוא חסר אמצעים. אף לשכה זו אינה ברוכת משאבים (וזה היה מצבה תמיד). מתברר כי חולף זמן ניכר בין הפנייה אל הלשכה לסיוע משפטי לבין הוצאת המינוי של עורך דין על ידיה. במקרה זה, הוצא כתב מינוי לבא כוחו של המבקש רק ביום 11.9.00, לאחר שחלף המועד להגשת הדיון הנוסף. ברור שרק אז נפתחה הדרך לבדיקה ממשית של השאלה. אמנם, העדר ייצוג אינו נחשב לטעם מיוחד להארכת מועד (בש"א 7716/97 ויינשטיין נ' ליברמן, דינים עליון נג 579), אך זאת רק כאשר המבקש אינו מעוניין בייצוג, או אינו זכאי לתמיכה של הלשכה. סתימת הגולל על המבקש במצב דברים זה, כאשר המחדל אינו מחדל שלו, והוא נזקק לתמיכה של הסיוע המשפטי, עלולה גם ליצור הכבדה מיותרת על המבקש במימוש זכות הגישה לבית המשפט, הכבדה שמקורה בדלות אמצעיו."

על רקע זה, ניתנה ארכה באותה פרשה.

כנגד שיקולים אלה עומדת העובדה, שפסק דינה של הערכאה הקודמת עמד במשך כשנתיים, בלא שניתנה למשיבה אינדיקציה של ממש לכך שהמבקשת אינה משלימה עימו. המשיבה היתה רשאית, אפוא, לפתח ציפיה, ובנסיבות העניין היתה זו ציפיה בעלת עוצמה ניכרת, כי לא תוטרד עוד בהליך ערעורי בעניין זה. יש להוסיף לכך את העובדה,שהמבקשת נקטה בהליך שגוי כאשר פנתה באוגוסט 2003 לבית המשפט המחוזי, במקום לפנות לבית משפט זה או ללשכת הסיוע המשפטי. בכך נגרם עיכוב בשל מחדל של המבקשת. הגם שהמבקשת אינה בעלת השכלה משפטית, נזקפת עובדה זו לחובתה.

מה התוצאה המתקבלת מהצבתם של השיקולים אלה כנגד אלה? נראה לי, בסופו של חשבון, כי יש להעתר לבקשת הארכה. בסופו של דבר, הולכים סדרי הדין אחרי הדין המהותי. כאשר אין המשיבה חולקת על כך שבית משפט זה פסק בפסק דין המתייחס לאותה התקשרות עצמה - ומחייב את המשיבה - פסיקה הנוגדת את זו של בית המשפט המחוזי בעניין שבפניי, הרי שגם אם אין הפסיקה האמורה מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, יש לה תוקף מחייב כנגד המשיבה. עולה מפסיקה זו, כי קיימת אפשרות ממשית כי התוצאה שניתנה בהליך זה תשתנה, ולכך חשיבות רבה, במיוחד עת זוכרים אנו כי המדובר בעניין הנוגע לקניינה של המבקשת.

עובדה זו מקהה במידה רבה מאד את חודו של חלוף הזמן במקרה זה. העובדה, שעיקר הזמן שחלף נעוץ בין בפסק דין שבוטל בינתיים, ובין בהתמשכות ההליכים בלשכת הסיוע המשפטי - עובדות אשר אינן בשליטת המבקשת - נוטה אף היא להחליש את עוצמתו של חלוף הזמן במקרה זה.

בשים לב לשיקולים אלה, ולמעמדה החוקתי של הזכות לערער, הקבוע בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, נראה לי כי המאזנים נוטות, במקרה זה, לטובת היעתרות לבקשת הארכה.

הבקשה מתקבלת. המבקשת תגיש את ערעורה עד ליום 17.10.04. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט בתשרי תשס"ה (04.10.04).

                                                                         עודד שחם, שופט

                                                                                 רשם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: